נבחרת ארגנטינה בכדורגל החלה את משחקיה בשלב הבתים בגביע העולם 2022 בציפיות גבוהות. המחצית הראשונה של המשחק נגד ערב הסעודית הייתה בשליטה של ארגנטינה, שהובילה בשער של ליאו מסי בבעיטת עונשין מ-11 מטרים בדקה העשירית. לאחר מכן נפסלו שני שערים של ארגנטינה בטענת נבדל. התכולים-לבנים ירדו למחצית ביתרון 0:1, והתחושה הייתה ששערים נוספים במחצית השנייה הם רק עניין של זמן. אולם המאמן המנוסה של ערב הסעודית ביצע התאמות טקטיות נכונות במחצית השנייה, שהובילו לצמד שערים של אל-שחרי סלאח ואל דאווסרי בביצוע מדהים (בדקות 47 ו-53). הוא המשיך בעמידה טקטית נפלאה, וארגנטינה כמעט שלא הצליחה להגיע למצבים מסוכנים. המשחק הסתיים בתוצאה מדהימה - 2:1 לטובת ערב הסעודית, וכדי להעפיל לשמינית הגמר, הארגנטינאים היו חייבים לנצח בשני המשחקים הבאים - מול דנמרק ופולין. למעשה, היה זה ההפסד הראשון של נבחרת ארגנטינה מזה 36 משחקים וההפסד הראשון במשחק פתיחה מאז גביע העולם 1990 (ספורט 5, נוב' 2022). כלומר, נבחרת זו הייתה צריכה להסתגל למצב תובעני (כלומר, עם דרישות מרובות) וחדש מבחינתה.
מצבים מסוג זה מבטאים היבט משמעותי ביותר של עולם הספורט – הצורך להסתגל במהירות וביעילות למצבים תובעניים מסוגים שונים היוצרים לחץ רב. ואכן, נבחרת ארגנטינה ביצעה בהצלחה את ההתאמות הטקטיות והמנטליות הנדרשות ונשארה מלוכדת וממוקדת-מטרה. מנקודה זו ואילך, יכולתה המקצועית רק השתפרה - עד להגעה לגמר הטורניר ואף זכייה בו. עובדה זו ביטאה הסתגלות יעילה בתנאי לחץ ואי-ודאות.
במאמר זה אסקור את נושא ההסתגלות בספורט. ראשית, אסביר מהי הסתגלות ולאחר מכן אציג עקרונות של מודל תיאורטי חדש שפיתחתי לאחרונה יחד עם עמיתיי.
בהמשך, יובאו דוגמאות הממחישות הסתגלות בפועל, ולסיכום אציג המלצות לספורטאים ולמאמנים כיצד להסתגל ביעילות למצבים שונים בעולם הספורט.
כמה שאלות משמעותיות נשאלו על-ידי חוקרים ואנשי שטח בפסיכולוגיה של הספורט לגבי המהות של הסתגלות. למשל, מה מגדיר הסתגלות - עצם ההתמודדות של הספורטאי או התוצר הסופי של התמודדות זו? כיצד ספורטאים מייצרים הסתגלות יעילה? האם הסתגלות היא תלוית-מצב, או שהיא מבוצעת באופן דומה בתגובה של ספורטאים למצבים שונים? לבסוף, האם היכולת של ספורטאים להסתגל למצבים שונים קשורה למאפיינים מולדים או אישיותיים, או לחלופין, למאפיינים הנרכשים בעקבות למידה וניסיון?
הסתגלות הוגדרה על-ידי טננבאום ושות' (Tenenbaum et al., 2015) כתהליך דינמי המשקף את יכולותיו המתפתחות של הספורטאי (או המאמן) לפעול ולהגיב ביעילות למקורות לחץ מגוונים הנתפסים כמשמעותיים. הסתגלות יעילה מבטאת מצב מנטאלי של נוחות (או איזון נפשי) וסיפוק, המושג באמצעות הפעלה של מקורות מחשבתיים ורגשיים, כלומר, ויסות קוגניטיבי ורגשי.
כפי שניתן לראות באיור 1, המידה שבה ספורטאים יסתגלו למצבים שונים (A) תלויה בפער בין האופן שבו הם תופסים את הסביבה או את המשימה (כלומר, מאתגרת או מאיימת) - δi, לבין האופן שבו הם תופסים את היכולות שלהם (כלומר, היעילות העצמית) להתמודד עם דרישות הסביבה או המשימה - βv, כדי להשיג את היעד הרצוי. הסתגלות יעילה תתרחש בסבירות גבוהה יותר, כאשר ספורטאים (או מאמנים) יתפסו את יכולתם להתמודד כגבוהה יותר מאשר דרישות המשימה (βv – δi > 0, or βv > δi).
הסתגלות חיובית תתבטא בביצוע מצופה או מעל המצופה, בהשגת יעדים מקצועיים ובשיפורם ובתחושות חיוביות של ביטחון, שליטה, שמחה ומוטיבציה. לעומת זאת, אם ספורטאים תופסים את דרישות המצב או המשימה כגבוהות לעומת יכולות ההתמודדות שלהם (βv – δi < 0, or βv < δi), ההסתגלות צפויה להיות שלילית ולהתבטא בביצוע מתחת למצופה, באי-השגה של יעדים מקצועיים, בהתאמות טקטיות ומנטאליות בלתי יעילות ובתחושות של העדר שליטה, בביטחון נמוך, בחרדה ובתסכול.
איור 1: הסתגלות המתבטאת ביחס שבין תפיסה של דרישות המצב (δi) לבין תפיסת מסוגלות של הספורטאי או המאמן להתמודד עם המצב (βv)
מגפת הקורונה הביאה עמה שינויים רבים בעולם הספורט והבליטה את הצורך של ספורטאים ומאמנים להסתגל למצבים חדשים ודינמיים בקריירה שלהם. ספורטאים נדרשו לשנות את אורח חייהם הספורטיבי, ומאמנים נדרשו לבנות תוכניות אימון ותחרות בתנאים של אי-ודאות. תקופת מעבר ייחודית זו הדגישה כי ספורטאים ומאמנים צריכים להסתגל למצבים שונים (לעיתים באותו פרק זמן) הן בתוך התחרות או המשחק והן מחוץ להם, באירועי-שינוי מגוונים בקריירה (ראו Samuel et al., 2020). עם זאת, עד כה הפרידו מרבית המודלים והמחקרים בפסיכולוגיה של הספורט בין שני התחומים האלה והתמקדו - או במה שמתרחש בתוך התחרות/משחק או בתהליכים ארוכי-טווח של הקריירה.
לפיכך, לאחרונה הצגתי עם עמיתיי מטא-מודל של הסתגלות בספורט, הכולל התייחסות הן להסתגלות למצבים בתוך התחרות/משחק והן להסתגלות לשינויים ארוכי-טווח הקשורים לקריירת הספורט (ראו Samuel et al., 2023).
מודל זה כולל שני מסלולים - מהיר ומתמשך. בשני המסלולים, הסתגלות מתרחשת בתגובה לאירועי ספורט שונים (כלומר, אירועים אקוטיים ואירועי-שינוי), הקשורים לסדרת דרישות מסוימת ותפיסות של מסוגלות והערכת אתגר-איום מצד הספורטאי. בטבלה 1 מופיעות דוגמאות שונות לאירועים אקוטיים הקשורים למסלול המהיר של הסתגלות ולאירועי-שינוי הקשורים למסלול המתמשך של הסתגלות. על-פי המודל, ספורטאים מגיבים לאירועים אלה באמצעות נתיבים ספציפיים ונעזרים במכניזם הרלוונטי כדי להשיג, בסופו של התהליך, את התוצאות הרצויות (ראו הסבר בהמשך).
אף-על-פי שנדמה כי שני המסלולים הם נפרדים, למעשה, בעולם הספורט הדינמי אירוע אקוטי שהחל בתחרות עשוי ליצור אירוע-שינוי ארוך-טווח. למשל, לפציעה של שחקן במהלך משחק יש השפעה אקוטית על הקבוצה והמאמן, ושאר השחקנים נדרשים להסתגל למצב החדש. לאחר המשחק עשויה הפציעה (בהתאם לחומרתה) להשפיע על השחקן לטווח ארוך ולהוות עבורו אירוע-שינוי הדורש הסתגלות יעילה כגון הצורך בשיקום לקראת חזרה לפעילות. בדומה לכך, אירוע-שינוי כגון שינוי בתפקיד או בעמדה במגרש עשוי להוביל לשינויים בתחושת מסוגלות, להשפיע על האירוע האקוטי של המשחק ולייצר צורך בהסתגלות.
אנו מדגישים כי הסתגלות היא תופעה שכיחה, המתייחסת לאיזון בין תפיסת המצב כמאיים או מאתגר ובין יכולת התגובה של הספורטאי והמאמן למצב זה, בין אם מדובר באירוע אקוטי או באירוע-שינוי.
טבלה 1: דוגמאות למצבים תובעניים בתחרות או משחק (אירועים אקוטיים) ובקריירת הספורט (אירועי שינוי) שמגבירים את הצורך בהסתגלות
נוסף לשני מסלולי ההסתגלות, המודל החדש כולל שלושה גורמים המשותפים לשני המסלולים: (א) שליטה נתפסת בתוך המצב; (ב) זהות ספורטיבית; (ג) מקורות תמיכה.
גורמים אלה עשויים להשפיע על תהליך ההסתגלות ותוצאותיו בשני המסלולים (ראו פירוט בהמשך). כמו כן, חשוב לציין כי מדובר במודל הסתברותי ולא במודל דטרמיניסטי, כלומר, אנו מציעים כי הסבירות להסתגלות יעילה גוברת כאשר ספורטאים תופסים את המצב כאתגר ולא כאיום ואת היכולת שלהם להתמודד עם המצב כגבוהה.
עם זאת, אנו מכירים בכך שישנן נסיבות מצביות נוספות וגורמים שעשויים להשפיע על תוצאות ההסתגלות, גם אם הספורטאי עצמו ביצע את כלל המאמצים להסתגל באופן יעיל. למשל, הוא עשוי להתאמץ מאוד להסתגל למעבר לקטגוריית משקל חדשה בענפי קרב, אך משום שיש בקטגוריה זו הרבה יותר ספורטאים טובים הוא אינו מקבל בתחילת התהליך די הזדמנויות להתחרות, מה שעלול להוביל לירידה בסיכויי ההסתגלות שלו.
המסלול המהיר של הסתגלות מגיע בתגובה לאירוע אקוטי, בדרך כלל מוגבל בזמן, כגון תחרות, משחק, או מצב מסוים בתוך התחרות (למשל, בתוספת זמן). לדוגמה, לוחמת ג'יוג'יטסו מגלה במהלך הקרב כי הטכניקה העיקרית שלה אינה יעילה מול יריבה מסוימת, ולכן היא חייבת לשנותה לטכניקה אחרת. או - שופט במשחק בייסבול עשה טעות שהשפיעה על המשחק של הקבוצה שלנו, ועלינו להיות מסוגלים להפעיל שליטה עצמית כדי שלא לאבד את העשתונות ולהילחץ אלא להמשיך בביצוע איכותי. דוגמה נוספת: קשתית קומפאונד מתמודדת עם ירי ראשוני לא מוצלח (פגיעות ב-7 ו-8 במקום ב-10), ועליה לשנות את הכוונת או הטכניקה, או את מצבה המנטאלי (להוריד עוררות, למקד עין שקטה) כדי לחזור לירות את החיצים הבאים במדויק.
ישנם שני נתיבים במסלול המהיר - נתיב מידי ונתיב של המשכיות.
בנתיב המיידי, הסתגלות הספורטאי תלויה ביכולתו לבצע בהצלחה צימוד של תפיסה ופעולה (perception-action coupling), הקשור בזיכרון העבודה לטווח ארוך (שימוש בסכמות קיימות של טכניקות ומהלכים מתורגלים היטב). במקרים אלה הספורטאי מסתמך על מודעות מצבית וקשב ויזואלי יעיל כדי לצפות מהלכים ולבחור את התגובה המתאימה ביותר למצב (כלומר, קבלת החלטות נכונה), תוך כדי שהוא מנהל הסחות דעת פנימיות (למשל, חרדה או עייפות) ו/או חיצוניות (למשל, רעש הקהל). במצב זה מופעל עיבוד מידע (מהיר) מסוג 1, והספורטאי מבצע פעולות המבוססות-היטב במערכת המוטורית (למשל, כדרור, קליעה, מסירה, בעיטה, הטלה וכו'). מידע מסוג 1 (Type 1 processing, Furley et al., 2015) הוא אוטונומי יחסית ומופעל בנוכחות תנאים המעוררים אותו ואינו מצריך שימוש רב בזיכרון-העבודה ולכן הוא יעיל. עיבוד מסוג זה הוא מהיר ונטול מאמץ קוגניטיבי, משום שהוא מוטמע במערכת העצבים של הספורטאי (למשל, שחקן רוגבי בתפקיד מגן מגיב באופן אוטומטי לתנועת השחקן התוקף ונע כדי לחסום אותו).
ספורטאים נעזרים בדרך כלל ברוטינות קבועות של יום תחרות/משחק כדי שעיבוד מסוג 1 יופיע באופן אוטומטי בתנאי לחץ. רוטינות אלה כוללות, למשל, הדמיה של מצבי משחק שונים, שימוש במוזיקה מעוררת או מרגיעה, תזונה קבועה, חימום קבוע ודיבור פנימי מעורר או מרגיע, כולל משפטי מפתח ("אני מסוגל", "ריכוז ומחויבות").
הנתיב החלופי הוא הנתיב עם המשכיות. בנתיב זה קיימת הפעלה ראשונית בלתי מוצלחת של עיבוד מידע מסוג 1 (צימוד תפיסה-פעולה) ולאחר מכן המשכיות ומעבר להפעלה של עיבוד מידע מסוג 2 (Type 2 processing; Furley et al., 2015). עיבוד מסוג 2 הוא נשלט (כלומר, דורש מאמץ וזמן) ומצריך את זיכרון-העבודה לחשיבה היפותטית וגירוי מנטאלי כדי לעקוף את התגובה האוטומטית במטרה לייצר פתרון אחר למצב הבעייתי. למשל, שחקנית ההתקפה ברוגבי מטעה את יריבתה לצד אחד ואז עוברת אותה בצד השני כמה פעמים במשחק. זה מצריך את שחקנית ההגנה לעזוב את התגובה האוטומטית והמוכרת שלה (לצאת מה-safe zone) וליישם גישה אחרת להגנה, אחרת הקבוצה תפסיד במשחק. דוגמה נוספת: שחקן סנוקר מגיע למשחק בגישה התקפית, אבל מגלה כי מולו ניצב שחקן בעל גישה הגנתית מאוד, שמדביק את הכדורים לבנדה (דופן השולחן). הוא חייב להפעיל חשיבה מודעת יותר כדי להתאים את הסגנון שלו למשחק הנוכחי. במקרים כאלה, הספורטאי מפעיל חשיבה מודעת כדי לפתור את המצב התובעני באמצעות השקעת מאמץ פיזי גדול יותר, ואף מפעיל רוטינות לאחר טעות, אסטרטגיות פעולה וקבלת החלטות מודעת.
יש להביא בחשבון שהפעלת מאמצים קוגניטיביים מודעים כאלה עשויה להגדיל את הסיכוי למיקוד-עצמי וליציאה מביצוע אופטימלי. אולם, אם הספורטאי לא יעשה כן, הוא עלול להפסיד בתחרות/משחק. לפי המודל, אם הספורטאי יצליח לשמור על תחושה של יעילות עצמית גבוהה להתמודדות עם המצב ויפעיל מיומנויות של ויסות-עצמי, אזי תתרחש הסתגלות חיובית. זה יוביל לביצוע מוצלח, למוטיבציה גבוהה, לתחושת מסוגלות גבוהה ולגישה אקטיבית למצב. חשוב לציין כי גם מאמנים פועלים באופן דומה, כאשר הם מגיעים עם תוכנית פעולה מוכרת (תרגילים שעליהם עבדו באימונים), אבל צריכים לשנות טקטיקה או גישה אם התכנית הראשונית איננה יעילה.
המסלול המתמשך מגיע בתגובה לתקופות מעבר (למשל, מעבר מקדטים לנוער או מנוער לסניור), או אירועי-שינוי בקריירת הספורט (למשל, פציעות, שינויי חוקה או טכנולוגיה, מעבר בין מועדונים, ירידה במוטיבציה, קונפליקטים בין-אישיים). ישנם אירועי-שינוי צפויים ומתוכננים, כגון מעבר לקטגוריית גיל או לרמה תחרותית גבוהה יותר, מעבר לחגורה גבוהה יותר, שינוי בקטגוריית משקל, שינוי עמדה במגרש, שינויי חוקה, או שינוי בציוד. לחלופין, ישנם אירועי-שינוי בלתי צפויים ובלתי מתוכננים כגון פציעות, אי-היבחרות לנבחרת (deselection), קשיים כלכליים, ריב עם המאמן או המועדון, מגפת הקורונה ועוד. אירועי-שינוי מאופיינים במשך הזמן שלהם (אירועים קצרי-טווח או ארוכי-טווח) ובפרופיל הרגשי שלהם (חיוביים, שליליים, ניטרליים) וגם במאפיינים הקונטקסטואליים שלהם (למשל, מערבים רק את הספורטאי או אנשים נוספים, הקשורים לקריירה או לביצוע). אירועי-שינוי אלה מביאים עמם סדרה של דרישות חדשות עבור הספורטאים והמאמנים, שצריכים להעריך דרישות אלה, להשתמש בהחלטות מודעות הקשורות להתמודדות יעילה וליישם אסטרטגיות התמודדות יעילות כדי להסתגל למצב החדש.
תהליכי הסתגלות מתמשכים אלה עשויים להתפתח בשני נתיבים: נתיב מתוכנן ונתיב בלתי מתוכנן:
הנתיב המתוכנן מתפתח בתגובה לאירוע-שינוי צפוי, כאשר לספורטאי יש אפשרות להתכונן מראש ולחוש מסוגלות להעריך את המצב החדש כאתגר, לקבל החלטה מודעת לבצע שינויים בגישה שלו, באורחות חייו, או במערכות יחסים וליישם שינויים אלה. כלומר, עיבוד מידע מסוג 2 הוא דומיננטי בנתיב המתוכנן. לדוגמה, שחקנית הוקי מוכשרת בגלגיליות מקבלת פנייה מקבוצה בין-לאומית להצטרף אליה. אף-על-פי שהדבר כרוך במעבר לחו"ל ולשינויים רבים מבחינה מקצועית, חברתית, תעסוקתית ותרבותית, היא מגיבה למצב בתחושת אתגר ולא אִיום. היא מתייעצת עם אנשי מקצוע, הורים, חברים ואף עם פסיכולוג ספורט. בתהליך זה היא מביאה בחשבון את כלל המשתנים המשפיעים על התהליך ועל יכולתה להצליח להשתלב בקבוצה ולבצע את המעבר הבין-תרבותי באופן יעיל. בכך היא בונה תחושת מסוגלות להתמודד עם דרישות המצב החדש. כמו כן, בתקופת המעבר למדינה חדשה ובתהליך הקליטה בקבוצתה החדשה היא נדרשת לבצע התאמות רבות באורח חייה וביכולות המקצועיות שלה. הסתגלות יעילה וחיובית תתבטא במצב זה בקליטה חברתית ותרבותית והיטמעות במדינה החדשה וכן ביכולת להתאים את עצמה לאימונים ולמשחקים בליגה. הסתגלות חיובית תתבטא בכך שהספורטאית תחוש רגשות חיוביים ותממש את עצמה כשחקנית מקצועית.
הנתיב הבלתי-מתוכנן מתפתח בתגובה לאירועי-שינוי בלתי צפויים, שעשויים להיות בעייתיים יותר בכל הרמות מבחינת הסתגלות והתמודדות. למשל, באירועים כאלה ספורטאים עשויים להגיב תגובה ראשונית של עיבוד מידע מסוג 1, הקשור לתגובות רגשיות (לרוב שליליות) ולדאגות מחשבתיות המובילות להערכת המצב כאיום ולהחלטה להתעלם מהמצב. אם הספורטאים אינם פונים לקבלת תמיכה מאחרים משמעותיים בסביבתם (הורים, חברים, מאמנים), או מאנשי מקצוע (רופאים, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים), הם עלולים להיכנס למצוקה נפשית ולחוות משבר. למשל, בעת פציעה או עקב אי-היבחרות לנבחרת לאליפות חשובה או למשחקי עולם, או בעקבות קונפליקט עם המאמן או האיגוד. במצבים כאלה קיימת חשיבות רבה למעבר לעיבוד מידע מסוג 2 כדי שהספורטאי יפסיק להגיב רגשית ויתחיל לנתח את דרישות המצב, החסמים הקיימים להסתגלות ומקורות התמיכה ויקבל החלטה כיצד להמשיך בהשקעת מאמצי הסתגלות יעילים. למשל, הספורטאי הפצוע יעצור את התגובה הרגשית השלילית של תסכול וחוסר אונים ויִפנה להתייעצות עם אורתופד ועם פיזיותרפיסט לקבלת דיאגנוזה ופרוגנוזה. כמו כן, הוא יבחן את נושא הביטוח והמשמעויות הכלכליות של הפציעה ואף ישוחח עם המאמן או הקבוצה כדי להבין כיצד תשפיע עליו תקופת השיקום מבחינה מקצועית וכלכלית.
במסגרת המסלול המתמשך, הסתגלות חיובית תתבטא בתחושות וברגשות חיוביים כגון ביטחון, סיפוק ושליטה, במוטיבציה גבוהה, השגת יעדים, הזדהות, התפתחות מקצועית, ביצוע איכותי, מערכות יחסים חיוביות והטעמות חברתית-תרבותית. לחלופין, הסתגלות שלילית תהיה קשורה למשבר ולהופעת תסמינים תת-קליניים כגון ירידה בדימוי עצמי, דכדוך וצורך בהתערבות מקצועית.
המודל מציע שלושה גורמים המשפיעים על הסתגלות במסלול המהיר והמתמשך: שליטה נתפסת, זהות ספורטיבית, ותפיסה של מקורות תמיכה. המחקר מראה כי ספורטאים שחשים יותר בשליטה באירועים אקוטיים של תחרות או משחק מצליחים לווסת את תגובת הסטרס שלהם טוב יותר ולהוציא לפועל תגובות מותנות אוטומטיות. במקרה של מעבר מעיבוד מידע מסוג 1 לסוג 2, ספורטאים בעלי תחושת-שליטה גבוהה יותר מצליחים ליישם את השינויים וההתאמות ביעילות ובמהירות רבות יותר. בדומה לכך, תחושת השליטה הנתפסת משקפת האם אירוע-שינוי הוא יותר צפוי ולפיכך מתוכנן, או בלתי צפוי ולא מתוכנן, והאם האירוע מערב את הספורטאי לבדו או גם אחרים. שליטה נתפסת גבוהה יותר באירועי-שינוי משפיעה על המוכנות של ספורטאים להגיב למצב באופן הסתגלותי, להתייעץ עם אחרים ולקבל החלטה לשינוי וליישמה.
הזהות הספורטיבית משקפת באיזו מידה הספורטאי מזדהה עם תפקיד זה. מצד אחד, זהות ספורטיבית חזקה קשורה לביצועים ספורטיביים טובים יותר. מצד שני, הזדהות חזקה ובלעדית עם תפקיד הספורטאי עשויה להוביל ספורטאים צעירים שלא לפתח היבטי חיים נוספים שעשויים להתבטא בחרדה תחרותית ("שמים את כל הביצים בסל אחד") בתחרות או במשחק ולתגובות רגשיות שליליות חזקות בתגובה לאירועי-שינוי. נמצא כי ספורטאים בעלי זהות ספורטיבית חזקה תופסים אירועי-שינוי כמשמעותיים יותר בקריירה שלהם, וכתוצאה מכך פונים יותר לקבלת תמיכה וסיוע מקצועי (Lochbaum et al., 2022). לבסוף, נמצא כי תמיכה חברתית-רגשית עשויה להשפיע על תהליך ההסתגלות הן באירועים אקוטיים שבהם ספורטאים מקבלים משוב חיובי מהמאמן או מחברים לקבוצה והן באירועי-שינוי כאשר הם מקבלים תמיכה ממשפחה ומחברים, מאנשי מקצוע כגון פיזיותרפיסטים, רופאים מאמנים ופסיכולוגים.
מודל ההסתגלות מציע כי ספורטאים (ומאמנים) צריכים ליישם הכנה מנטאלית סדורה כדי להגיע לתחרות מוכנים מבחינה פיזית ונפשית. המוכנות מתבטאת ב: עוררות המתאימה לביצוע, במוטיבציה הישגית (מיקוד בגאווה שבניצחון ולא בבושה שבהפסד), יעדי ביצוע ותוצאה, ביטחון-מצבי ביחס לתחרות או למשחק הנוכחיים, קשב יעיל ותוכנית טקטית.
כפי שהוסבר קודם לכן, ספורטאים מפעילים לפני התחרות ובמהלכה רוטינות שמטרתן להכניסם למצב פיזי ומנטאלי יעיל ולהגיב לטעויות במהלך הביצוע. למשל, שימוש במוזיקה, חימום מותאם, דיבור פנימי חיובי ומילות מפתח. אולם אם ספורטאים (ומאמנים) חשים כי דפוסי הפעולה השגרתיים שלהם אינם מתאימים למצב, והם עומדים להפסיד בתחרות/משחק, עליהם לעבור לעיבוד מידע מסוג 2 ולבצע שינוי. דוגמה טובה לכך קיבלנו בטורניר ווימבלדון 2022 בטניס. בשלב רבע הגמר, נובאק ג'וקוביץ' היה בפיגור של 2:0 במערכות מול שחקן צעיר בשם יאניק סינר. לאחר שהפסיד במערכה השנייה ביקש ג'וקוביץ' הפסקת שירותים. הוא חזר ממנה בגישה שונה וניצח בשלוש המערכות הבאות. בריאיון בסיום המשחק סיפר כי הוא הבין שהוא עומד להפסיד והיה חייב להתאושש מנטאלית ולבצע שינוי (הסתגלות). בזמן ההפסקה עשה לעצמו שיחת עידוד מול המראה והזכיר לעצמו שהיה כבר במצב דומה בעבר וידע לחזור ממצב של 2:0. כלומר, הוא נעזר בניסיונו ועודד את עצמו לבצע שינוי. זוהי מהות ההסתגלות – היכולת לצאת מהדפוס המוכר ולייצר משהו אחר. לעיתים זה מוביל להצלחה בביצוע ולעיתים לא, אך הספורטאי יידע שניסה להתמודד ולא נכנע למצב. כפי שניתן לראות באיור 2, במצבים אלה ישנם שלושה שלבים: (א) הבנה שאני זקוק לשינוי; (ב) החלטה לשנות משהו וליצור פתרונות אפשריים; (ג) יישום השינויים תוך כדי שמירה על תחושת שליטה גבוהה במצב ואקטיביות (ולא פסיביות) כלפי המציאות. אפשר בהחלט לטעון כי תהליך דומה מאפיין גם אירועי-שינוי במסלול המתמשך.
כדי לחזק בקרב הספורטאים את תחושת המסוגלות להתמודדות עם מצבי לחץ ולהגביר אצלם את התחושה של שליטה עצמית חשוב ללמדם, ולאחר מכן לתרגל עמם, כלים מנטאליים לוויסות עוררות, לוויסות רגשות ולשליטה-עצמית. דוגמאות של כלים מנטאליים הן שימוש בנשימה מודעת, רילקסציה של השרירים, הדמיה, מיינדפולנס וכלים מעולם ה-CBT של עצירת מחשבות שליליות והחלפתן בדיבור פנימי חיובי. מאמנים עשויים לייצר באימון מצבי לחץ ולתרגל שימוש בכלים אלה. כמו כן, הם יכולים לבחון את תהליכי ההסתגלות של ספורטאים במצבי תחרות או קריירה שונים על-ידי שימוש במטריצת הסתגלות פשוטה, שבה בציר ה-X הם מבקשים מספורטאים לדרג את האופן שבו הם חוו את המצב מלא-תובעני כלל (0) לתובעני מאוד (100), ובציר ה-Y - לדרג את תחושת המסוגלות שלהם להתמודד עם המצב מגרוע (0) למצוין (100). בדרך זו ניתן לבחון אם הספורטאי הגיב למצב בהסתגלות יעילה, משבר, או אפתיה. כמו כן, המאמנים יכולים ללמד את הספורטאים לתפוס מצבים כמאתגרים ולא כמאיימים ולפתח אצלם תחושת מסוגלות גבוהה להסתגלות יעילה למצבים שונים בספורט, הן בתחרות והן בקריירה.
מאמר זה פורסם במגזין "הדרך למדליה" של התאחדות אילת (ינואר 2024). מסמך זה מוגן בזכויות יוצרים © 2024. אין לשכפל, להעתיק, להפיץ, או לתרגם ללא אישור מפורש מהמחבר.